‏הצגת רשומות עם תוויות אימון. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אימון. הצג את כל הרשומות

יום שני, 23 בנובמבר 2015

אימון למתחילים: איך למנוע מתח מיותר

תוצאת תמונה עבור ‪stress‬‏ 



                      

לפני יומיים כמעט נפלתי ברחוב. נתקלתי בשפיץ של בלטה במדרכה. אני נשבעת שהלכתי לאט. אבל בכל זאת האיש שעבר לידי אמר לי: "לאט לאט". אז לא, אני לא אגיד לכם "לאט לאט". 









עד כמה מחשבות יוצרות מציאות (אם בכלל) הינו נושא שנוי במחלוקת. בקצה אחד יש מי שקרא את ספר הסוד, או שראה את הסרט, השתכנע, ואפילו נלהב להביא הוכחות מתוך חייו לכך שמחשבות יוצרות מציאות, שמילים יוצרות מציאות, ושדומה מושך דומה וכו'...










בקצה השני, יש את מי שחושב שאין כזה דבר "מחשבות יוצרות מציאות", ושמסלולי חיינו לא נתונים כמעט לשליטתנו. בציר שבין שתי הקצוות יש הרבה אנשים שממוקמים כמעט בכל נקודה ונקודה, לכל אורכו. על כל פנים, להאמין באמונות חוסמות הינו מצב שיכול למרר את חיינו, וגם לחסום את התקדמותנו ( זה למה האמונות החוסמות נקראות "אמונות חוסמות"). לפעמים האמונות שלנו הופכות לאמיתות שאיתן לא מתווכחים. אבל, אמונות הן רק אמונות, הן לא עובדות חיים. ואמונות ניתן לשנות, או לכל הפחות להתווכח איתן. כך אן כך, זה לא הוקוס פוקוס, דבר אינו קורה באורך קסם והמתח לא תמיד מיותר, לפעמים המתח דווקא יצירתי.

אני רוצה להציג תרגיל יישומי שהתאמתי מתוך עבודתו של מרטין סליגמן, אבי הפסיכולוגיה החיובית. אבל לפני זה, שתי מילים על פסיכולוגיה חיובית: עד שהשקפתו של סליגמן הפכה לזרם מקובל מתוך הדיסציפלינה הפסיכולוגית, הדגש של הדיסציפלינה היה 
באופן בלעדי על מחלות הנפגש ועל טיפולן . כלומר, על הפטולוגיה. במילים של סליגמן "על גילוי חוסרים ותיקון נזקים". עם זאת, הוא גילה שיפור ניכר במצבם של מטופלים, שינוי וצמיחה, כאשר אותם מטופלים גילו עד כמה הם חזקים. השאלה שדחפה אותו היתה מהו אותו דבר הקיים אצל אנשים מסוימים שנותן להם חוזקות חוצצות שמונעות נטייה לחוסר אונים? מתוך כך, הנושא שהוא הצליח להגדיר בתחילת הדרך היה "מניעה". כלומר, סוג של "פסיכולוגיה מונעת" (כפי שיש רפואה מונעת). 




מדובר על "אותו משהו" מסוים שניתן לעשות כאשר האדם מרגיש עדיין טוב, לפני שהדברים מתדרדרים, לפני שאדם מגיע לטיפול. הדבר החשוב ביותר בנקודה הזאת היה מחקר על האושר כמובן, לדעת מהם הגורמים לאושר, למה אנשים שמגדירים עצמם מאושרים עושים זאת. מכאן הפסיכולוגיה החיובית, או הפסיכולוגיה של האושר, התחילה רק לצמוח.

עכשו התרגיל:
תרגיל מודל "ר.א.מ.ת"

וויכוח עם אמונות

אם תרצו, איך שסליגמן ציין: "שינוי ממצב פסימי, דיכאון וכניעה לאקטיביות ושמחה". אפשר פשוט להשתמש בתרגיל לשיפור נקודות מסוימות, גם אם לא ממש נמצאים בדיכאון. 

אמונותיך החוסמות מצדיקות וויכוח. צא מעצמך והתרחק מההסברים הפסימיים שעולים במוחך לפרק הזמן המתאים לאימות דיוק האמונה.


ארבע הדרכים להפוך את הוויכוח למשכנע:

1-ראיות: הדרך המשכנעת ביותר להתווכח עם אמונה שלילית היא להוכיח שעובדתית היא לא נכונה.

2-אלטרנטיבות: אין כמעט דבר מהדברים שקורים לכם, שיש לו גורם אחד בלבד.

3-משמעות: במקרה שהאמונה השלילית אכן נכונה (לא הצלחתם בדרך הראשונה: "ראיות") השתמש בטכניקת "הד-קטסטרופיזציה" (לפסול את "האסון") 

לדוגמה:"לאחר חיפוש הראיות התברר שאכן נכון שקיבלתי את הציון הגרוע ביתר במבחן מכל המשתתפים בקורס"...אבל מה משמעות הדבר? עליכם לשאול את עצמכם מה הסבירות לתרחיש הגרוע ביותר.

לדוגמה: "האם משמעות הדבר הוא שאיש לא ירצה לקבל אותי לעבודה לעולם?", אז... עליכם לחזור לצעד הראשון, מה הן הראיות לכך? נסו למצוא ראיות לכך שהסבירות שאיש לא יקבל אתכם לעבודה לעולם גבוהה, סביר שלא תמצאו לכך שום ראיות. 

4-תועלת: האם האמונה הרסנית? איזה תועלת תצמח לי מהיצמדות לאמונה? 


יישום התרגיל: 



השתמשו במודל הבא:

מצוקה-חושו את המצוקה העולה בכם. מצוקה יכולה להיות מתח, לחץ, סטרס...

אמונה-שימו לב לאמונות שעולות במוחכם באופן אוטומטי כאשר מתעוררת מצוקה.

השלכות-שימו לב להשלכות הנובעות מן האמונות הללו.

ויכוח-נהלו ויכוח פנימי עם האמונה, התנגדו לה.

התמלאות באנרגיה-תופעה המתרחשת כאשר אתם מתווכחים ומתנגדים לאמונה בהצלחה.

למשך שבוע עליך ליישם את תהליך הוויכוח עם אמונות על פי מודל ר.א.מ.ת. אל תחפשו צרות או מצוקות, אך אם הן מופיעות בחייכם, התחברו בתשומת לב לדיאלוג הפנימי שלכם. כאשר אתם שומעים את האמונה השלילית, התווכחו איתה על פי 4 הדרכים.

מהלך התרגיל:

מצוקה:

אמונה:

השלכות:

ויכוח על פי 4 הדרכים:

התמלאות באנרגיה:





יום שבת, 22 בנובמבר 2014

זוכרת את הרגע כשדווקא?




האם קרה לכם שפתאום נראה שדווקא אתם בעצמכם שמים לעצמכם רגל? אתם כל כך רוצים משהו אבל נראה שאתם פשוט "מחבלים" בסיכויים שלכם להשיגו?
אורנה, למשל, הוזמנה לדבר בכנס. להזדמנות הזאת היא חיכתה הרבה זמן. למה בדיוק אז, ערב לפני הכנס, לקחה על עצמה לשמור על הילדים הקטנים של חברתה עד השעות הקטנות של הלילה? האם לא יכלה להגיד "לא"? האם היא פשוט לא מספיק אסרטיבית, או שיש עוד משהו שמשחק כאן?

Self-Handicapping , או בעברית, "נחות עצמית-הכשלה עצמית"הוא מושג לקוח מתוך הפסיכולוגיה החברתית. מדובר על אפקט הכבדה, התנהגות שפוגעת בסיכויים שלנו להצלחה. מכשול שהאדם עצמו מכין לעצמו. למה? אולי מסתתר שם איזהו רווח עבורנו שאינו כל כך גלוי לעין?

אז למה הכשלה עצמית כדאית?

בואו ניקח את הטווס כדוגמה: כולנו ראינו את היופי העצום של זנבו המפואר הפתוח לרווחה של הטווס. באו נראה מהן תופעות הלוואי שבזנב כזה: הוא כבד, הוא מסורבל, הוא יכול להוות מכשול מסוים להשרדותו. עם זאת, בזנב כזה מסתתר איזשהו מסר לסביבה, בעיקר לנקבות: "אני יוצר בעצמי ולעצמי הכשלה ואני שורד! אני סוחב זנב ענק וכבד, תראו, זה אומר שאני ממש חזק! וגם יפה!" אצל בני אדם אפשר לראות את התופעה כך: לילה לפני מבחן (או כנס חשוב) לא ישנים מספיק טוב...כאילו את\ה מכשיל\ה את עצמך.

אם מדברים על למה כדאי לנו, נראה שיש כאן רווח כפול: חיזוק עצמי גם אם נכשלים וגם אם מצליחים. בצד אחד, שומר על עצמי, כי גם כשאני נכשל\ת האני העצמי בסדר. יש לי תרוץ מספיק טוב. האדם יוצר לעצמו קושי נוסף בהתמודדות קיימת, ככה שיותר קל להסביר לעצמי למה נכשלתי במקרה של כישלון. בצד שני, אם אני מצליח אני תותח! אפילו שהיה קשה מעבר לצורך, הצלחתי!

נוסף לרווח הכפול שהיא מציעה, השיטה הזאת בטוחה, שומרת אותנו במקום בטוח, של שליטה כלשהי. מקום שבו אני מכין לעצמי תנאים מסויימים, שאותם אני מכיר ויודע, שהם לא משהו בלתי צפוי, גם אם הם מכבידים ומאיימים להכשיל אותי. אנשים שנכנסים להרגל כזה נמצאים במקום הנוחות שלהם כשהם במקום של הכשלה עצמית. אז מה אפשר לעשות, מעבר ללקבל מודעות על סגנון הפעולה האישי? קודם כל, אין להפחית בערכה של המודעות לאפקט ה- Self -Handicapping . כמו בכל תהליך שינוי, הצעד הראשון הוא קבלת מודעות לגבי קיום ה-"בעייה". פיתוח מודעות מעלה אותנו כמה מדרגות. עכשיו יש לנסות ולשנות את ההרגל אם מעוניינים בכך.

יחד עם הצורך לשמור על עצמנו, על הערכה העצמית שלנו, יש לנו גם צורך לגלות את האמת על עצמנו. אנחנו לא רק מפעילים מניפולציות על עצמנו להעלות את הערכה העצמית, אנחנו גם רוצים לדעת את האמת. על פי תיאורית האימות העצמי של Swann, שהוצגה בשנות ה-'90, אנחנו שואפים להגיע לאמונות יציבות ומדויקות על עצמנו, כאלה שנותנות לנו תחושה של יציבות ועקביות בעולם, אנו גם שואפים להערכה מציאותית של יכולתנו. זה עושה אותנו יותר מוכרים וצפויים לאחרים ולעצמנו. לשם כך אנחנו אוספים מידע בשתי דרכים:

1-     מיקוד במידע רלוונטי- מידע תואם את התפיסה העצמית שלנו.
2-     סביבה מאשרת- סימני זהות.
עיקרון המיקוד במידע הרלוונטי אומר שאנחנו נוטים להתמקד במידע שתואם את התפיסה העצמית שלנו גם כשהמידע הזה לא הכי מחמיא. כלומר, מגלים תשומת לב מוגברת למה שתואם את התפיסה העצמית שלנו. למשל, אנשים עם הערכה עצמית נמוכה מתמקדים וזוכרים יותר את המשובים השליליים שהם מקבלים מהסביבה. זאת, מכיוון שזה מתאים לתפיסה העצמית שלהם. יתרה מזאת, הם מעדיפים אינטראקציה עם אנשים שמביעים משוב שלילי.

עיקרון הסביבה המאשרת אומר שבאמצעות התנהגותנו שלנו אנחנו יוצרים לעצמנו סביבה חברתית מאשרת-עצמי באמצעות סימני זהות (לבוש, תספורת, הבעות פנים, תכשיטים, חדר מגורים...מיתוג!) אנחנו משדרים לאחרים היביטים חשובים בזהות שלנו. מתוך כך משדרים "מי אנחנו ואיך נכון להבין ולפרש אותנו". אנשים נוטים להתחבר לדומים להם, כך נוצרות חבורות בעלות מכנה משותף, גם אם לפעמים מדובר על רגשות שליליים. התהליך הזה גורם לכך שהחיים החברתיים שלנו מאשרים ומחזקים את התפיסות שלנו לגבי עצמנו.

על פי  Swann, בתוך תהליכי גיבוש ושכלול ההיכרות העצמית יש סתירה בין הצורך בהאדרה עצמית לבין הצורך באימות עצמי. הצורך בהאדרה עצמית הוא תגובה רגשית, מהירה ואוטומטית למשוב חיובי או שלילי. דרכה נוצרת בעצם הרגשה תואמת. הצורך באימות עצמי הוא תהליך קוגניטיבי, של שיפוט, בחינה ותוקף של המשוב ואמיתותיו, בכדי לתת לנו הערכה נכונה ליכולתנו. זה כמובן דורש קשב וזמן. לכן מתבצע רק כשיש פנאי לכך.

Swann ביצע ניסוי מעניין שבו אספו סטודנטים בעלי הערכה עצמית חיובית ושלילית ונתנו להם משובים- חיוביים ושליליים. בעלי התפיסה השלילית ראו את משוב השלילי כמדויק ונכון. בעלי תפיסה חיובית ראו ככזה דווקא את המשוב החיובי. כולם הרגישו טוב יותר עם המשוב החיובי מאשר עם המשוב השלילי.

אז מה אנחנו רוצים יותר, הערכה מדויקת של יכולתנו או הערכה שתואמת תפיסה עצמית? זאת שאלה.

קראתי פעם אמירה שטענה ש-"אנחנו מחנכים את הסביבה שלנו איך להתנהג איתנו". אני סבורה שיש מן האמת במשפט הזה. על פי האמור קודם לכן, הסביבה יכולה להיות מראה או מקור לידע. אני תמיד בוחרת את "הגם וגם" לעומת "האו-או", ככה שהסביבה יכולה להיות גם מראה וגם מקור לידע.





יום שני, 29 בספטמבר 2014

כך תתגברו על פחד קהל ב-7 צעדים פשוטים




לא כולם נולדו שחקנים. לא כולם מרגישים בנוח על הבמה. לפעמים רק המחשבה על להציג מול קהל מעלה את הדופק ומכניסה ללחץ. למרות זאת, הרבה פעמים אנשים נדרשים להציג מול קהל, אם מדובר על להציג נושא מול אנשים, לדבר בחתונה של חברים או של קרובי משפחה, להציג מצגת או אולי לנהל ישיבה שתכלול הצגת מסקנות וסיכומים. אלה מקרים שבהם אנשים יכולים למצוא את הזמן עם כאבי בטן או עם נידודי שינה בלילה שלפני האירוע.

אני מציעה 7 צעדים פשוטים שיכולים לשפר את הרגשה:


1-     לקחת מספיק זמן להכנה. להשקיע לפחות פי חמש זמן הכנה מהזמן העומד לרשותכם להצגה עצמה.
2-     לעצב את המסר העיקרי שלכם. לשאול את עצמכם ולענות במדויק: מה רוצים לומר בכלל? מה הקהל שלכם צריך להבין ו\או לדעת? מהו הדבר העיקרי שאתם רוצים להעביר? המסר העיקרי הוא לא בהכרח הנושא שעליו מדברים. אני יכולה לדבר על גידול פרחים ולהעביר מסר שקשור לאהבה למשפחה ולהשקעה בילדים, למשל. המסר העיקרי יכול לכלול הכוונה לפעולה, עידוד דבר מה או העלת מודעות לגבי משהו.
3-     לארגן את המרכיבים של המסר העיקרי בסדר חשיבות. להגדיר לעצמכם מהו "ההכרחי", מהו "הרצוי", מה "האפשרי" ומה תגידו רק אם יש זמן.
4-     להגדיר מטרות. שאלו את עצמכם וענו על השאלות הבאות: מה תרצו שהקהל ידע? מה תרצו שהקהל ירגיש? מה תרצו שהקהל יעשה? תבנו את אופן ההצגה בהתאם למטרות שהגדרתם.
5-     הכינו עזרים. עזרים יכולים כמובן לסייע בהעברת המסר בצורה אפקטיבית, אך גם יכולים לספק סוג של "משענת" זמינה לדובר. אפשר להכין לעצמכם דפים ולהניח אותם בהישג יד. לא במטרה שתקראו מהדף, אלא במטרה שהדפים ישמשו כתזכורות בעת הצורך. במידה ומאבדים פתאום את חוט המחשבה, מבט חטוף בדפים המונחים בקרבת עמדת הדובר יכול להחזיר את חוט המחשבה. מניסיוני, בסופו של דבר אף פעם לא נוגעים בדפים, אבל רק הידיעה שהם שם מצליחה להוריד את הלחץ ואת החרדה. אתם יכולים להכין מצגת יפה עם ראשי פרקים, תרגיל הפעלה, שאלות לקהל, תמונות.
6-     להכיר את הקהל העומד מולכם. מי הם? מה הרקע שלהם? מה הידע והניסיון שלהם על נושא ההצגה? תתאימו את השפה, את עולם המושגים ואת אופן ההצגה לקהל שלכם. אם נושא ההצגה לא זר לגמרי עבור הקהל שלך אל תשכחו שהניסיון שלהם יכול להיות לכם דווקא לעזר. אל תחששו לא להיות לגמרי מקוריים -זה רק יוסיף לכם לחץ- לפעמים רק ארגון מחדש או ארגון שונה של הידע יעשה את העבודה.
7-     להתאמן. לנצל כל הזדמנות לעמוד מול קהל ולהתאמן.


*אהבתם את הפוסט? שתפו אותו בפייסבוק.

יום שישי, 13 ביוני 2014

לאן ברחה לי המקוריות?




יושבת מול דף ריק ומנסה להתחיל לכתוב את הסדנא החדשה שהזמינו ממני. ההתחלה דווקא קלה, "הצגה עצמית", "Setting", "אופן העבודה", "תרגיל שבירת קרח"...ויצירת אמינות הדובר, כמובן. ואז? בכל פעם אני הולכת לקלסרים הענקיים, עם החומרים המודפסים, שאני מנהלת לעצמי, ולתיקיות המלאות בחומרים ששמורות לי במחשב. לפעמים אני מחטטת ברשת, רואה תמונות, קוראת דעות או מאמרים...אני בטוחה בכל פעם מחדש שאקבל את השראה הנכונה. ואכן, כך קורה. ולאט לאט הסדנא נוצרת.




של מי הרעיון הראשון הראשון הראשון? המקורי האבסוליטי? הרי הסינים כנראה גילו את אמריקה לפני קולומבוס. בשנת 1418.

עותק של מפה בת כ-600 שנה מוכיחה שהסינים, ולא כריסטופר קולומבוס, היו הראשונים לגלות את "העולם החדש". כך לפחות טוען היסטוריון בריטי, לפי הדיווח היום ב"דיילי מייל".



המקוריות של רעיון חדשני אולי מתבססת על היכולת לשלב מידע הנובע מדפוסי חשיבה שונים ועל היכולת ליצור תבנית חשיבתית חדשה. כלומר, לארגן מחדש את המידע. המוח מאפשר למידע להתארגן בדפוסים, אך אחרי שהם נוצרים קשה לשלב מידע השייך לדפוסים שונים או ליצור דפוס חדש. מקוריות היא אולי התוצאה שמתקבלת כאשר אנחנו מצליחים לשבור דפוסי חשיבה ומארגנים מחדש את המידע.
ההגדרה המילונית אומרת "שמקורי" הוא "שאינו מועתק ואינו חיקוי" וגם "ראשוני-בסיסי".  
מקור: Milog

אולי בגלל ההגדרה הזאת תמיד יש לי הרגשה שאני לא מקורית? 
או אולי אין באמת מקוריות. אין משהו לגמרי מאפס. הכל תמיד נשען על משהו שהיה קודם, ומשם צומח משהו חדש ושונה, משהו אחר. אבל להיות שונה זה לא להיות מקורי. להיות שונה זה להיות שונה ולהיות מקורי זה להיול מקורי. ואני מיוחדת בדיוק כמו כל האחרים. 

אבל מה עם המצאת הגלגל? זה לא שהיה דבר דומה לו מקודם. כן! נכון. אבל אני בטוחה שזה היה סוג של סיעור מוחות. משהו שהתקשר למשהו שהתקשר למשהו וכן הלאה עד "המצאת" גלגל. מעכשיו יודעים כולם שהגלגל נוצר אבל לא יודעים את כל התהליך (של משהו שהתקשר למשהו שהתקשר למשהו שהתקשר למשהו...רעיוןן שמשך רעיון) גם הגילוים הכי גדולים לא הופיעו פתאום .out of the blue


הריצה אחר מקוריות הורגת את היצירתיות. את זה ראיתי מיליון פעם בסדנאות לאימפרוביזציה ולפיתוח חשיבה יצירתית. הרעיון הראשון –שבדרך כלל הוא מעולה- נדחה שוב ושוב בגלל הדחף להיות "מקורי", הרעיון הראשון נשפט כפשוט מדי ("אם הוא יצא לי ככה ראשון, אז אין מצב שיהיה מקורי או יצירתי בצורה מספקת"). דפוס חשיבה זה הוא המחסום הראשון ששוברים באימונים שעושים בסדנאות. יכול להיות גם שיש בלבול מסוים בין "מקוריות" לבין "יצירתיות". כאילו שהן מילים נרדפות. אבל הן לא. הנה דוגמאות למילים נרדפות למקורי: אותנטי, אוריגינל, אמיתי, אמין, יסודי, מוסמך, נאמן. אם כך, יש סיכוי שאני בכל זאת מקורית.

או כפי שבת דודתי היתה אומרת: אם הגעת למסקנה, סימן שהתעייפת מלחשוב.
 *** * ***
תגובתך רצויה ומעשירה כל דעה בבלוג זה