יום שבת, 1 בנובמבר 2014

האוליגרכיה של המזרח התיכון?



אליטה היא קבוצה חברתית קטנה בעלת כוח גדול. קבוצה קבועה שאינה משתנה. עיקר הכוח הפוליטי במערכת מתרכז אצלה. בתרכובת הדימויים הרגילים שלנו, כשחושבים על שלטון של המיעט מיד קופץ הדימוי "דיקטטורה", אבל יש שלטון של מיעוט שאינו דיקטטורה: האוליגרכיה. האוליגרכיה יכולה להיות מורכבת ממעט משפחות בעלות הון וכוח גדול ששולטות ברוב, קבוצה קטנה של אנשים שמנהלת את המדינה.


לכל דמוקרטיה הפוטנציאל להפוך לאוליגרכיה. אולי ההגדרה "הדמוקרטיה היחידה של המזרח התיכון" גדולה עלינו כיום? בואו נבדוק מספר תנאים ותהליכים מקדימים. מה צריך לקרות כדי שדמוקרטיה תהפוך לאוליגרכיה? שלושה תנאים:

התמקצעות
זה קורה כאשר המקצוע: "להיות מנהיג של מפלגה פוליטית" מתחיל לדרוש כישורים מיוחדים. למשל, כאשר יש תפיסה שהמנהיג חייב להיות ממש מנוסה ומקצועי -"במקצוע" של הנהגה-. פתאום האפשרויות מצטמצמות ולא "כל אחד" נראה מתאים, נכון? כאילו מדובר על צורך בהתמקצעות. ההתמקצעות הזאת גם מעניקה לאנשים זכויות מיוחדות, בצורה פורמלית או שלא. האמרה "אין לו ניסיון" משמשת לפסילה של מועמדים. נשמע מוכר?

תלות
עם הזמן מתפתחת תלות. לאנשים יש תחושה ש-"אנחנו תלויים בו" (במנהיג), תחושה ש-"אין מישהו אחר", ו-"אין מה לעשות". מתפתחת אמונה שאין מישהו שיכול להחליף אותו, מישהו "ברמה שלו". חשיבה שאין מועמד שיש לו את הניסיון שיש למנהיג הנוכחי. המנהיג, מצידו, מרגע מינויו מתחיל ליצור לעצמו רשתות של כוח, מתחיל לפזר את אנשיו בתפקידי מפתח בארגונים, למשל. הרשת הזאת מחזקת את כוחו ואת התלות בו, יחד עם התחושה שאי אפשר להחליף אותו. התלות הולכת ומתחזקת. לנו נדמה שהמנהיג תלוי בנו, אך הוא בונה לעצמו רשתות של כוח בתוך המפלגה. הוא יכול למשל להבטיח ולא לבצע, מכיוון שהוא יודע שאם לא יבצע לא יקרה כלום, הוא לא יאבד שום דבר. פוליטית, לא יפגע בו.

אדישות פוליטית
מדובר על אדישות של הציבור. הציבור מתרגל, הציבור מאמין שמה שלא יעשה זה לא יעזור. בדיעבד אנחנו מבינים שבגדול המחאה החברתית לא ממש השפיעה...לא? זו דוגמה לדבר שתורם ליצירת התנאים שמאפשרים התפתחות של שלטון אוליגרכי. נוסף על כך, המנהיג עצמו שואף להנציח את שלטונו. המנהיג מרגיש הוא יכול לעשות כפי רצונו כי שום דבר לא ישנה את הסטטוס שלו. יש לו מוטיבציה להשאר ופועל בצורה מכוונת לשמור על כיסאו. כמובן שלא יציג את עצמו כמי שרוצה רק לשמור על הכסא שלו, אלא יעשה רציונליזציה של כל העניין. לדוגמה, הוא יגיד "רק אני יכול לעשות זאת", "זה הכל לטובת הציבור", "אני האיש הנכון במקום הנכון", ויתכן שיאמין בזה באמת, גם במקרים שבהם אינו פועל לטובת הציבור אלא לטובתו שלו.

רענון במערכת היא תמיד דבר טוב. אנחנו חייבים לצאת מהקיבעון ולהתבגר. לא ממש דיברתי עדיין על האליטות ועל אופן פעילותן, אגע קצת בנושא בעתיד. רק אוסיף שבמדינת ישראל שליטת האליטה הפוליטית, הכלכלית והצבאית מאוד מורגשת. התנאים שתיארתי כאן יחד עם שליטת האליטות -שהן קבוצות כוח עוד יותר מצומצמות אך בעלות השפעה ושליטה אדירה- עלולים, בזמן לא ארוך, להפוך אותנו מהדמוקרטיה לאוליגרכיה של המזרח התיכון.


*התנאים שתיארתי מבוססים על התיאוריה של מיכלס.
  

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה