האם נמצאה ההוכחה הביולוגית נגד האמרה "אם אין אני לי, מי לי"?

החברה האנושית המערבית (ה"מפותחת") מנוהלת לעיתים קרובות מדי על ידי מה שאקרא לו: "הקפיטליזם הגולמי". "הקפיטליזם הגולמי" פועל כשיטה שלא ממש עברה תהליך עיבוד והתאמה עבור חברה בת קיימא, כזו שתבטיח את השרדותנו. כתוצאה מכך ההתאמה של השיטה למין האנושי מוטלת בספק. אחד היסודות שעליהם מתבסס "הקפיטליזם הגולמי" כולל תחרות ואינדיבידואליזם, המצווים לנו את החיפוש אחרי "הרווח לי ולמשפחתי". השיטה אינה שוללת שיתופי פעולה בין אינדיבידואלים, בין משפחות או בין קהילות –חברות, התארגנויות, תאגידים- , אבל שיתופי הפעולה האלה לא באים לקדם את היחיד יחד עם האחר, עם המין האנושי כולו, אלא באים לקדם את הרווח של האינדיבידואלים או של אותן קבוצות מצומצמות. קבוצות כאלה לרוב מגדירות עצמן כישויות מופרדות מהאחרות, בעלות שייכות פרטית ופרטנית. ההסתכלות אינה לוקחת בחשבון את השפעתו של הרווח האינדיבידואלי על הרווח של האחר. כלומר, את רווחו של היחיד כמשהו שיכול לקדם הצלחה אמיתית גם אצל האחר. נוסף על כך, ההשקפה לא מחשיבה את ההצלחה המשותפת כמקפצה להצלחה של האינדיבידואל. בחברה שבה "הקפיטליזם הגולמי" משמש כמתודה, אי הצדק והיעדר השוויון נתפסים כבלתי נמנעים. כאילו שהיה מדובר על תופעת לוואי מקובלת שיש להתרגל עליה ולחיות איתה. תופעה שאולי כדאי להגביל, אבל שנדרשת עבור המנגנון.

מחקרים חדשים שנעשו בקופים ובקופי אדם מצביעים על התנהגות שדוחה אי צדק וחותרת לשוויון. מדובר על התנהגות שמזהה שיתוף פעולה כיסוד קריטי עבור השרדות והתפתחות המין.

האם נמצאה התשובה האבולוציונית שתשלול את הקפיטליזם?

באו נבחן את הדוגמה הבאה: אתה מאושר עם המשכורת שלך עד שאתה לומד שהעמית שלך מרוויח יותר. הסיבה האבולוציונית לתחושת ההגינות העזה, שבני האדם חולקים עם בעלי חיים אחרים, היא בגדר פאזל שעדיין לא נמצא עבורו פתרון ברור. "אנחנו רוצים לדעת למה בני האדם אינם שמחים עם מה שיש להם, אם כי טוב, אם למישהו יש יותר מאיתנו" אומרת הפסיכולוגית שרה ברוסנן מאוניברסיטת ג'ורג'יה (ארה"ב).

"על בסיס תחושת הצדק נבנים מבנים חברתיים, החל מתחום השכר ועד לפוליטיקה בינלאומית" אומרת ברוסנן. עם זאת, לא ידוע מה המקורה של אותה תחושה בהיסטוריה של אבולוציה. בחיפוש אחר שורשיה, בשני העשורים האחרונים נוצרה הרבה ספרות על המוסר של בעלי החיים, בעיקר של פרימטים. מדענים הגיעו למסקנה כי "תחושת צדק לא התפתחה סתם כך, אלא כדי להבטיח את היתרונות המתקבלים משיתוף הפעולה לטווח הארוך". האמנם? אני בספק אם בעלי "כיל" מסתכלים על היתרונות של שיתוף פעולה לטווח ארוך. אני שואלת את עצמי האם התאגידים והתעשייות הגדולות מסתכלים לטווח ארוך בכלל?

עבור חוקר הקופים לדה-ואאל מאוניברסיטת אמורי (אטלנטה, ארה"ב), המוסר מבוסס על שני עמודי תווך: הדדיות ואמפתיה. רק מתוך יחסי שיתוף פעולה -שממנו יצמח תועלת הדדית- צפוי להתעורר, בכמה מהמינים, מושג הצדק. הפרימטים רגילים ליצור שיתוף פעולה עם אחרים, גם אם אלה לא קשורים בקשרי דם או בכל קשר אחר איתם. דווקא עם פרטים שמחוץ למשפחה דחיית אי-הצדק הופכת עוצמתית יותר. פרנס דה-ואאל מסביר מדוע: "יש פחות תחרות ביחסים האלה. כשאנשים חיים יחד במשך זמן רב, הם מאבדים את הספירה בעניין מספר הפעמים שקיימו שיתוף פעולה. אבל אם אני עושה טובה למכר שאינו קרוב אלי ממש, אני אזכור זאת מכיוון שזה לא קורה לעתים קרובות מדי."

הבעיה שיכולה להכשיל לכידות קהילתית מתחילה כאשר המכר שלו עשינו טובה אינו פועל כצפוי, או אם הוא מקבל יותר הטבות מהאחרים. לדברי החוקרים, "אנשים שתופסים את התוצאות כבלתי שוויוניות עלולים לעכב שיתוף פעולה ולנסות למצוא פרטנר חדש." בניסויים שנערכו בקופים, כלבים, פילים ועורבים יש ראיות לכך שבעלי חיים שפועלים בשיתוף פעולה מזהים את המצאותם של העוול ושל אי הצדק בתוצאות של מאמץ דומה.

נעיף מבט על תוצאות משחק האולטימטום אצל בני אדם: המשחק כרוך בשני אנשים, אחד מהם הוא אחראי לחלק סכום קבוע של כסף, כך שאם האחר מסכים עם החלוקה, שניהם מקבלים את הסכום המקובל. אבל אם האחר אינו מסכים, אין שכר לאף אחד. במצב של אי-שוויון גדול -שתפיסתו תלויה בתרבות- האדם שמקבל את האספקה ​​הנמוכה יותר מהצפוי מעניש את אחר ושולל ממנו את הפרס. האם ההתנהגות זו לא מזכירה שביתה? כאשר עובדים מחליטים להשבית ארגון, האם לא פועלים בדיוק בהתאם לעקרון זה? לא מפתיע אותי שלעיתים כל עם ישראל מזדהה עם שביתת הרופאים, האחיות, עובדי הדואר וכו'...פשוט דוחים את אי הצדק בצורה קולקטיבית. מעניין.

 ברוסנן ודה-ואאל מבחינים בין שני סוגים של שנאת אי השוויון: 1- המהווה יתרון ליחיד ו-2- המשחק נגדו. הנפוץ ביותר בקרב כל המינים הוא שנאת אי השוויון זה שיגרום לנו למחות כאשר אי השוויון משחק נגדנו, נעשה עוול לנו וכואב לנו (הסוג הראשון). רק בני אדם ופרימטים מסוימים, כגון שימפנזים, חשים אי נוחות מול אי שוויון מהסוג השני שדווקא מיטיב עימם, ואף עלולים לדחות כל טיפול מועדף לעצמם על חשבון האחר.

"הוויתור על יתרון עכשווי עבור תועלת בטווח ארוך דורש לא רק יכולת לחשוב קדימה, אלא גם שליטה עצמית גבוהה", אומרת ברוסנן. התנהגות זו, אשר דורשת מיומנויות קוגניטיביות גבוהות, מובילה לתחושה אמיתית של צדק, מוסיפה החוקרת. איך שאני רואה את הדברים, השיטה הקפיטליסטית,  שבמסגרתה אגירת הרווח העכשווי הוא שם המשחק, הצליחה למחוק את הנטיה הטבעית להשתמש במיומנויות קוגניטיביות גבוהות וראייה לטווח ארוך, בו בזמן שמעודדת חוסר שליטה עצמית כזו שמובילה לצרכנות יתר והגדרה עצמית קרובה למוצר צריכה.

לפי מספר מחקרים שנותחו על ידי שני החוקרים, הגישה שמציגה בעלי החיים חשובה כמו התוצאות. לדוגמא, קופים קפוצ'ין אינם ששים לעבוד עם בחור שמבצע מונופול על הפרס. זה מצביע על כך "שמה שמונע שיתוף פעולה הוא לא אי שוויון כשלעצמו, אלא בשילוב עם הגישה של הפרטנר." זה קורה גם לבני אדם. על פי תוצאות המחקר, אנחנו מעדיפים שלא לעבוד עם אנשים שהראו לנו עמדות מזיקות, אפילו שזה כרוך בוויתור על שכר בטוח. התוצאה מעודדת, עדיין יש תקווה לשינוי אמיתי.

גישה עצמאית ואינדיבידואליסטית יכולה לספק יתרונות במידה והיא אפשרית, אבל לא תמיד היא מתאפשרת. "אם שימפנזה יכולה להשיג יתרונות בעצמה, היא תעדיף לפעול לבדה. גם כך אצל בני אדם כנראה. אבל יש כמה יתרונות שאתה לא יכול לקבל בצורה אינדיבידואליסטית ושבשבילן אתה זקוק לחברים. זה המקום שבו שיתוף פעולה עולה ומתחיל להיות הגיוני להשוות את המאמצים העצמיים שלך עם התגמולים של האחר."

מקור המחקרים כאן