מה לא נאמר כבר בעד ונגד. בר רפאלי היא הזרז של הבעד והנגד. התפוח האסור והתפוח בדבש. לכל אחד מאתנו יש את הבר רפאלי שלו. נדמיין שקבוצת אנשים יסכימו על משהו, לא משנה על מה, תמיד יהיה אפשר לזרוק לשיחה את הבר הרפאלי הפרטית, האישית, ולהצית שוב את הויכוח, להסית את הנושא. זה קלף ה-Joker, האיכפת הכי איכפת, החיים והמוות. הפיזיקה הקוונטית של שמלות הכלה.
לא רק שלכל אדם מצוי יש את בר הרפאלי האישית שלו, אלא גם שלכל העם יש אותה בקולקטיבי. הזהות הרפאלית הקולקטיבית משתקפת בשלטי החוצות. והשמיים הם לא הגבול. הפנים הענקיים בשלטי הענק מסתירים את הילד הפצוע, את האישה המוכה, את הנערה אחרי האונס, את ניצולת השואה שבדירתה המתפרקת. מדינת הרפאליזם לא מפספסת. היא מדויקת. אפשר לכתוב עליה משוואה מתמטית.
בר רפאלי היא כמו חלקיק תת-אטומי, פעם גל, פעם חלקיק. יכולה להיות בכל מקום בכל רגע נתון, וגם בשני מקומות באותו הזמן. אין ואקום. גם מי שלא אכפת לו מהחלקיק התת-אטומי כבר עוסק בלא האיכפתיות שלו ממנו. במילים של אדורנו והורקהיימר, הבריחה היחידה היא הסתגלות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה