יום חמישי, 11 ביוני 2015

הח"כ, התחקיר והרצון הטוב

?סיפור עם מוסר השכל





תחקיר ערוץ 2 על פעילות של חבר הכנסת שנמצא בעין הסערה לא מפסיק להוסיף "גילויים חדשים". ערוץ 1 מוסיף שבולגריה הכריזה עליו "אישיות בלתי רצויה". הטלוויזיה משמיעה ברקע "האם אתם מאמינים לאורן חזן?"... על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על פרשת חזן?

אולי אנחנו מדברים על שיא חדש לתופעת השיימינג? או אולי על שיטת הבידור האולטימטיבית? על עוד אייטם חם? אני רוצה לדבר על מוסר.

המוסר הוא יחסי, מותנה או מוחלט?

לפי קאנט בכדי לקבוע האם חובה או -פעולה מסויימת- מוסרית, נסתכל תמיד על הכוונות, על הרצון הטוב.

התבונה המשותפת לכל בני האדם היא זו המעניקה תוקף מוחלט לחובות מוסריות ולמוסר בכלל. "רצון טוב" הוא תמיד תבוני, אין בו סטירות, ולכן הוא מוסרי. פעולה מוסרית חייבת לצאת מתוך הרצון הטוב, כתוצאה מכך היא תבונית. הרצון הטוב הוא לרצות לפעול על פי המוסר כי רק כך התוצאה תבונית. ומה עם חופש? חופש הולך עם מוסר ועם תבונה. רק מי שמכבד את התבונה חופשי לגמרי. תבוני הוא חופשי.

המוסר הוא מוחלט והוא מתבטא בחובות ולא במעשים. חובות שחלות על כולם ללא תלות במקום ובזמן. למשל, "אל תגנוב", "אל תרצח" או "כבד את אמך ואת אביך".

שני ציוויים תבוניים מציינים את התוקף המוסרי המוחלט של פעולות האדם. הציווי הראשון הוא: "עשה מעשיך כך שתוכל לרצות שכולם ינהגו באותו אופן." הציווי השני הוא: "עשה מעשך כך שהאנושיות שבך, ובכל אדם אחר, לעולם לא תשמש רק אמצעי אלא גם תכלית."

אתייחס לציווי הראשון:

מילות המפתח במשפט זה הן "שתוכל לרצות". המצב הרצוי מבחינה מוסרית זהו מצב בו ניתן לרצות שכולם יפעלו באותו אופן, מצב תבוני בו אין סטירות הגיוניות. מצב תבוני שמעניק תוקף מוסרי. מצב שבו כולם יפעלו באותו אופן וזה יהיה בסדר. זה יהיה אפשרי, תבוני=מוסרי.

מכיוון שהמוסר מתבטא בחובות, אבדוק זאת באופן הבא: פעם אחת אקח כחובה להבטיח הבטחות שווא: "תבטיח הבטחות שווא", ופעם אחת אקח כחובה איסור על הבטחות שווא "אל תבטיח הבטחות שווא".

האם ניתן לרצות שכולם יפעלו באותו אופן במצב שבו החובה היא להבטיח הבטחות שווא? לשם הבדיקה אקח חובה זו כחובה מוסרית כדי להעריך את תוקפה. אז, בבדיקה שלי החובה חלה על כולם.

להלן המצב:

1) כאשר מישהו מבטיח הבטחה אמיתית ומקיים אותה נחשב ל-"לא בסדר" ומקבל סנקציות חברתיות. זהו המצב הלא רצוי. המושג "הבטחה" מחביא בתוכו התחייבות, אחריות, ביטוח, ערובה. כאשר מדברים על הבטחת שווא מדברים על אילוזיה, אכזבה, אשליה, חוסר התחייבות, תקווה לשווא. משתמע מכך ש-"הבטחה" ו-"הבטחת שווא" הם שני דברים שונים בתכלית ומנוגדים במהותם.

2) במציאות בה חלה חובה זו, אין התחייבות לקיים מילה, אין ערובה וביטוח, אין אחריות, אין מילה אמיתית, אין הבטחות כלל. הכל אילוזיה, הכל חוסר התחייבות, הכל שקרי.

3) על רקע זה אין אפשרות להבטיח הבטחות שווא, אין אפשרות לחוסר התחייבות למילה כיוון שאין כלל חשיבות למילה, אין הבטחה. אם אין הבטחות והכול אשליוה אין הבטחות שווא באותה מידה. ההבחנה בין הבטחה להבטחת שווא, בין מילה אמיתית למילה שקרית, נעלמת. מדובר על מושגים צמודים, "הבטחת שווא" צריך "ההבטחה". צריך קיום מושג התחייבות כדי שיהיה אפשרי קיום מושג התחייבות לשווא, מושג ההתחמקות, ההתנערות, הפטור.  

לסיכום, הסיטואציה המתוארת למעלה לא תבונית. יש סטירת הגיון פנימי. החובה לא מוסרית. לא ניתן לרצות שכולם יפעלו באותו אופן. פעולה זו לא יוצאת מתוך רצון טוב.

האם ניתן לרצות שכולם יפעלו באותו אופן במצב בו אסור להבטיח הבטחות שווא היא חובה מוסרית החלה על כולם?

להלן המצב:

1) במציאות זו, מי שמבטיח לשווא מקבל תגובות לא רצויות, סנקציות חברתיות. להבטיח ולא לקיים נחשב "לא בסדר". להבטיח לשווא לא רצוי.

2) במציאות בה אסור להבטיח לשווא יש משקל למילים, יש חשיבות להתחייבות ולאחריות, יש מילה אמיתית. כאן מתקיימים שני המונחים המנוגדים: "הבטחה" ו-"הבטחת שווא". ההבחנה בין מה שאמיתי ומה שהוא לשווא מתקיימת. כאן יש התחייבות, ביטוח, ערובה, ובניגוד להם יכולה להתקיים התחייבות שקרית.

3) אם יש ביטוח וערובה ניתן להבטיח. אם ניתן להבטיח יש אפשרות להבטיח לשווא, להתנער.

האיסור הוא מוסרי/תבוני, אין סטירת הגיון פנימי. החובה היא מוסרית ויוצאת מתוך רצון טוב- תבוני בבסיסו. ניתן לרצות שכולם יפעלו באותו אופן.

זה לפי קאנט.

*** * ** * *** * ** * ***

לפי וויקיפדיה: מוסר הוא הבחנה בין התנהגויות שנחשבות "טובות" לבין אלה שנחשבות "רעות". לפיכך, זהו סוג של חשיבה אנושית. אחת ממטרות המוסר היא לתת כללים מנחים וערכים, רע/טוב, להתנהגות בכל תחומי החיים, אשר לא בהכרח עולים עם רצונותיו של האדם. מילת המפתח כאן היא "אשר לא בהכרח עולים עם רצונותיו של האדם". ומי המוסר שיגיד לנו איך להתנהג?!? אה?!?

הרי בסרטון פרסומת מצוי כבר נאמר דבר מאוד ברור (מפיו של ילד בן חמש): "את לא מחליטה עליי, אני מחליט עליי", אז מה אנחנו בכלל רוצים מהח"כ?



הפרסומת המצויה: את לא מחליטה עליי, אני מחליט עליי ( פרסומת על במבה** שוש 2013)




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה