 |
| עיניים פקוחות"- עבודה של האמנית דבורה מורג מתוך תערוכה משנת 2009" |
לעיתים קרובות אדם אתי
וצודק נחשב לאדם מוסרי. כנגד זה ניתן לטעון שרוצח שכיר יכול להיות מואד אתי ולחיות
על פי האתיקה הברורה של המאפיה, הנשענת על מיני ערכים- שכן אתיקה מורכבת מערכים. האתיקת
של הרוצח שונה מהאתיקה של אנשי מכירות, אתיקה דתית או אתיקה של אנשי אקדמיה, אבל היא
עדיין אתיקה שבמסגרתה הוא צודק. וצדק הוא דבר יחסי, תלוי זמן ותלוי תרבות.
אתי זה מוסרי? מוסר מורכב
מחובות כמו "לא לרצוח". בדוגמה שלנו הרוצח המאפיונר הוא אדם אתי, אך לא
מוסרי. בחובות מוסריות יש "אסור" ואין "מותר".
"מותר" זה לא ניסוח מוסרי. המוסר מחזיר אותנו לכללי ביותר, למתווה
המנחה, לדוגמה: "אסור לרצוח", "אסור לפגוע", "אסור
לאנוס". ניתן לומר שמוסר הוא דבר מוחלט ולא יחסי, לעומת אתיקה וצדק.
יכול להיות אנס שלא
יודע שאסור לאנוס? על פי חוקי המוסר, אין חיה כזו. מעשי אדם אינם הוכחה ליחסיות
המוסר. מעשים אינם חובות. אנשים רוצחים, גונבים, אונסים, אבל אלא מעשים ולא חובות.
אין חובה לרצוח, חובה לאנוס או חובה לגנוב בשום ספר חוקים באף מדינה. אדם רגיל
יבין שזה אסור. אדם שלא מבין זאת חולה בנפשו.
לפעמים חושבים שיש
יחסיות במושג המוסר כאשר קיים דירוג שונה של חובות המוסר בקהילות או בחברות שונות.
המתת חסד מוסרית? המתנגדים יגידו "רצח" ואלא שבעד יגידו שזה "כבוד
האדם" או "עזרה לזולת". זהו דיון מוסרי שבו אין וויכוח לגבי זה שאסור
לרצוח. לא מתווכחים על זה שאסור לרצוח, אלא האם מדובר בכלל ברצח. בכדי שהמוסר
יהפוך ליחסי יהיה צורך במישהו במסגרת כלשהי יגיד ש"חובה" לרצוח.
לפעמים יש ניוון מוסרי
בערכי מוסר מסויימים. לדוגמה, יכול להיות מצב שבו מישהו גונב ממס הכנסה ודווקא
מרוצים מזה. אבל עדיין מבינים שזה אסור. יש איזשהו תחום אפור שמתפתח, כמו לעזור לזולת
רק כשזה קל ולא כרוך במאמץ. יחד עם זאת, קיימת סוג של "אינטואיציה מוסרית",
ה-לדעת מה כן ומה לא, שמשותף לכולם.
*** * ***
על פי קאנט, יש שני
ציוויים תבוניים מוחלטים שכאשר שעובדים על פיהם יודעים בדיוק מהן החובות המוסריות.
על פי קאנט, כל אדם הוא בעל תבונה והוא מוסרי כשפועל על פי הציוויים הללו:
1-
עשה מעשך כך שתוכל
לרצות שכולם ינהגו באותו אופן. שתוכל לרצות שהאופן שבו אתה נוהג יהפוך לחובה אוניברסלית. הדגש הוא על "שתוכל לרצות שכולם..." ולא על "שתרצה
שכולם...". אם משהו לא תבוני, אין אפשרות שתוכל לרצות אותו כלל. אם אין
אפשרות תבונית, הפעולה לא מוסרית. התבונה לא סובלת סטירה והיא משותפת לכל בני האנוש.
למשל, נקח את המעשה "גנבה". אוכל לרצות שכולם ינהגו באותו אופן? נבחן,
אם כך, את "חובה לגנוב" באופן כזה שכולם נוהגים על פי העקרון הזה. החובה
חלה על כולם. במקרה כזה, אף אחד לא יכול לכעוס על גנב, כי זו חובתו. עולם שבו כולם
לוקחים רכוש מתוך חובה הוא עולם שבו אין רכוש פרטי, הכל של כולם. העובדה שיש מושג
כזה "רכוש פרטי" מחביאה בתוכה שאסור לגנוב אותו. יש הבדל בין לקחת לבין
לגנוב. לגנוב זה לקחת באופן לא מוצדק. אם אנחנו בעולם שחובה לגנוב, אין הבחנה בין
לגנוב לבין לקחת, אז אין אפשרות לגנוב בכלל. אנחנו בעולם שבו אין רכוש פרטי ולכן אין
אפשרות לגנוב. ומה אי אפשר לרצות? את מה שהתבונה אינה סובלת. אין אפשרות לרצות דבר
כזה, יש בעיה תבונית. ומה שלא תבוני, לא מוסרי.
ננסה לבחון עוד סוג התנהגות
על פי הציווי הראשון: "לשקר". מוסרי, כן או לא? "עשה מעשך כך שתוכל
לרצות שכולם ינהגו באותו אופן". נבחן מה קורה כאשר האקט של לשקר חל על כולם. כשכולם
משקרים, אין אמת. אם אין אמת אי אפשר לשקר. לא עומד במבחן התבונה.
2- עשה מעשך כך שהאנושיות שבך ובכל אדם אחר לעולם לא תשמש רק אמצעי
אלא גם תכלית. כלומר, אל תשתמש באנשים אחרים רק כאמצעי. לדוגמה: בסטוץ לא
משתמשים באדם אחר רק כאמצעי. באונס כן.
לסיכום, פעולה מוסרית היא
פעולה שנעשית מתוך רצון תבוני, הרצון לפעול על פי מסקנות הציוויים. על פי כך, כל יצור
בעל תבונה לא יכול לרצות שיהיה חובה לרצוח.
עכשיו נשאלת השאלה: נקמת
דם נכנסת לתוך מסגרת של פעולה אתית, צודקת או מוסרית? בעניין זה האתיקה של נקמת הדם אינה רחוקה מהצדק של המאפיונר המצוי.
“לעולם אל תניח שאיני רוחש חיבה לצדק רק משום
שאני עורך דין. לעולם אל תבלבל בין צדק לבין חוק. לעולם אל תבלבל בין הטוב לבין
הצודק. לעולם אל תניח שהצודק חייב להיות גם הטוב”.
אנדרו ניקול
מתוך הספר "ראש
העיר הטוב"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה