בואו נעשה לנו חג

"בואי נעשה לנו חג 
כמו לפני שנה 
ומה שטוב בשבילנו 
טוב בשביל המדינה 
אז בואי נעשה לנו חג 
כמו לפני שנה 
ומה שטוב בשבילנו 
טוב בשביל המדינה..."

מילים  יענקל'ה רוטבליט
לחן יגאל בשן 

השבוע נחגוג את יום העצמאות של מדינת ישראל. המדינה עצמאית, ומה עם אזרחיה?
העצמאות הכלכלית של הרוב הגדול של אזרחי המדינה, המוגדר כ-"מעמד הביניים", מתרחקת עוד ועוד מהחיים האמיתיים, והופכת לפנטזיה נחשקת. הפתרונות הזמינים למעמד הביניים הם: 1) עזרה מההורים, 2) הלוואות לכיסוי המינוס או ניהול המינוס עצמו- שזה קניית כסף מהבנקים, כלומר, הלוואה, 3) עזיבת הארץ. 

************ ^^^ ************

"עפ"י דו"ח בנק ישראל משנת 2012, מחירי המזון בישראל גבוהים ב-15% מממוצע מדינות ה-OECD, וב-20% בהשוואה למצופה במדינה שבה רמת הכנסה לנפש דומה לזו שבישראל"*. לא פלא שאנשים עוזבים כאן, או נהיים תלויים בהורים או בבנקים. מה שבטוח הוא שמי שנשאר, עצמאי הוא לא. "בכל הכלכלות המתקדמות אנחנו חוזרים במהירות לחברה שבה העושר מרוכז באופן קיצוני בידי קומץ פלוטוקרטים, ושושלות הון שולטות ברוב משאבי הכלכלה. או כפי שפיקטי מכנה את זה, אנחנו בדרכנו חזרה לעידן של "קפיטליזם בירושה. הממצאים של פיקטי מרעישים כל כך כי הם חושפים שאי־השוויון ההולך וגובר אינו כשל שוק אלא תוצאה ישירה של השיטה הקפיטליסטית עצמה. אם נביא השוק החופשי, אבי אסכולת שיקגו מילטון פרידמן, טען שהקפיטליזם "מפזר את פירות הקידמה הכלכלית בין כולם", הרי שפיקטי קובע שההפך הוא הנכון: בחברות קפיטליסטיות העושר נוטה באופן טבעי להתרכז בידיהם של מספר קטן והולך של בעלי הון."** בדיוק על זה דיברתי כאן. התחזית לעתיד קודרת, וכנראה גם נכונה כל עוד ההגמוניה הקפיטליסטית תמשיך להתקיים בפקולטות לכלכלה, בפוליטיקה, בהנהגה העולמית ובמוחות האזרחים.

אם נתמקד במוחם של האזרחים, לפי דעתי ניתן לזהות סוג של "קפיטליזם קוגניטיבי", מושג מקביל ל-"מיליטריזם קוגניטיבי", שהוא סוג של - "State of Mind", מיליטריזם שמבחינה תרבותית ומבנית חודר בחברה, עם ביטויים מוסדיים ותרבותיים גלויים וסמויים.

ב"קפיטליזם קוגניטיבי" הנחות יסוד מתחום הכלכלה הקפיטליסטית מחלחלות לתחומים אחרים בחברה. מספיק להתמקד רגע בסמנטיקה המצויה בחיינו, בביטויים של רווח והפסד שחלחלו לתחום היחסים הבין אישיים, להסתכל על סמנטיקת השוק החופשי שהשתלטה על מוסדות חברתיים, בכדי לזהות את ההשפעה. ואין להתעלם מהעובדה שמילים הן ייצוגים של אידיאולוגיה.

פיתחנו לקסיקון של "צבירת" חוויות ויחסים, כאילו היה מדובר על צבירת הון או רכוש. יש לנו כמובן את האקסיומה: "זמן הוא כסף". מספיק לבחון במבט עירני את מערכת הציונים ואת שיטות המצויינות המתקיימות בבתי הספר, בכדי לזהות חינוך לתחרות, לרווח וניצחון כבר מכיתה א'. מספיק מבט חטוף על מערכת ההשכלה הגבוה, המאמצת את שוק ההיצע והביקוש ומתייחסחת לסטודנטים כאל לקוחות ולמרצים כאל נותני שרות, בכדי לראות עד כמה הקפילטיזם הקוגניטיבי משתלט על הפרט ועל המערכת המוסדית.

אני חושבת שברגע שחברה נמצאת תחת "קפיטליזם קוגניטיבי", לא מדובר רק על העדר עצמאות כלכלית, אלא גם על עצמאות מחשבתית שהולכת לאיבוד.

היום יחול ערב יום האצמעות. ביום חמישי עם ישראל יעשה על האש ויחגוג את עצמאות המדינה. זה טוב שיש לנו מדינה עצמאית. זו באמת סיבה לחגיגה. בדיוק בגלל שטוב שיש לנו מדינה עצמאית, יהיה טוב אם בקרוב גם אזרחיה יצליחו לחגוג את עצמאותם.