האוניברסיטה של ההמונים וחקר האמת

בשיעור הראשון לקורס "כתיבה אקדמית", המרצה העלה את השאלה הבאה: "מה תפקידה של האקדמיה?" כולם הסכימו פה אחד שתפקידה של האקדמיה הוא "ללמד מקצוע או לאפשר לרכוש מקצוע". כולם הסכימו, חוץ ממני. אני עניתי ישר שתפקידה של אקדמיה הוא "לעלות שאלות", מה שמשך מיד את תשומת הלב של המרצה. "יופי", הוא ענה.

לפני ימים מספר, בדיוק בזמן, לשמחתם של הבוגרים הראשונים, "האוניברסיטה של ההמונים"University of the People) , )- אוניברסיטה חינמית פתוחה לכל, הודיעה שזכתה לאישור אקדמי, ובזאת היא הופכת לגוף הראשון מסוגו לקבל הכרה אקדמית. אנחנו עדים להולדתה של אוניברסיטה בקוד פתוח. זה קורה בעידן הקוד הפתוח, המעניק שרותים חינמיים, החיי ונושם לצד חברות עסקיות, סטארט אפים ומוסדות, שמוכרים שרותים דומים בתשלום. "האוניברסיטה של ההמונים" הפכה לאוניברסיטה לכל דבר, אבל חינמית, נגישה ופתוחה לכל. זה לא שלא היו קיימים קודם קורסים אקדמיים מקוונים פתוחים לכל, רק שהם לא ממש היו חינמיים ולא ממש יכולת לקבל תואר אקדמי לאור הלמידה בהם.

************ 000 ************

אז "מהו תפקיד האוניברסיטה?"

צמיחתן של המכללות הציבוריות והאזוריות הדגישה את תפקיד האוניברסיטה כגוף חוקר ואת תפקיד המכללה כגוף מלמד. כלומר, גם אם האוניברסיטה מתפקדת בפועל גם כמנגנון להכשרה מקצועית, בדומה למכללה, התפקיד המבוהק והמודגש שלה הוא של חקר האמת. עקב כך, האוניברסיטה מוסיפה עוד נקודות למעמד התדמיתי הגבוה שלה. נראה שהאוניברסיטה ממוקמת באזור בטוח, יציב ואיתן.

מקום יציב, איתן ובטוח?

בכתבה שהתפרסמה במוסף "סוף שבוע" האחרון בהארץ, פרופסור רות רונן, מרצה לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, מביעה את מורת רוחה אל מול מה שהיא מכנה: "אוניברסיטה שהופכת לתכנית ריאליטי". היא טוענת: "נוהג זה (נוהג סקרי רמת ההוראה) הנו קרוב משפחה נאמן לשאלוני שביעות הרצון וחוות הדעת הנהוגים בארגוני עבודה שונים. סקרי רמת ההוראה הפכו באחת את הסטודנט לצרכן ואת המרצה־המורה לספק שירותים. המהלך הזה, ה"חיובי", שרוח של שוויוניות וליברליזם נושבת ממנו ואשר במקורו נועד להגן על העובד מפני השרירותיות הגמורה של הממונה עליו, המנהל, ועל הצרכן מפני הניצול של ספק השירותים, שמר במקומם את האדונים האמיתיים, את בעלי הבית, ושימש כלי בידיהם לשליטה ובקרה של הדרגים שמתחתיהם." בנוסף, היא מתייחסת לרמת התוקפנות והאלימות המילולית של הסטודנטים המתגלה בסקרים. הסטודנטים המתבקשים לא רק לדרג מספרית את המרצה העומד מולם, אלא גם להביע את דעתם בצורה מילולית. פרופ' רונן מייחסת את האחריות לתוקפנות המילולית המתגלה בהערכות של הסטודנטים לתחושת האנונימיות המלווה את שיטת מילוי השאלונים. אני לא כל כך בטוחה שמחיקת הסובייקט, בעקבות אותה האנונימיות, היא האשמה היחידה. על כל פנים, דעתה של פרופ' רונן היא שמתקיימת התפרקות של מעמד ההוראה ככל שמדובר באוניברסיטאות.

אבל, הוראה היא לא אחד מתפקידיה החשובים של האוניברסיטה? איך קורה מצב של "התפרקות מעמד ההוראה"?

פרופ' רונן מדברת על חופש מוגזם לסטודנטים, חופש שפוגע בחופש עצמו, "החופש כזכות הופך להיות ציווי לחופש" ומסבירה שבאוניברסיטה שבה הסטודנטים יושבים מול המסך במרחב עם רשת אלחוטית חופשית וזמינה, נאבקים בין ללמוד ובין לגלוש או לקיים צ'ט עם חבריהם בכיתות מקבילות, נאבקים בין להקשיב למה שמתרחש בכיתה לבין להיבלע בתוך הרעשים שברשת, בין ללמוד ובין קניית בגדים און לין או חיפוש דירות להשכרה, יש הפרעת קשב מובנית המהווה מכשול להוראה, מכשול שכמעט ובלתי ניתן להתגבר עליו. בפוסט קודם התייחסתי לעובדה שחופש בא עם אחריות (אחריות מכבידה או משחררת?)

"...הסיכוי של סטודנט להיתקל באותה ממשות של ידע שהמורה שמולו נושא - ואין מדובר במידע שאפשר לקרוא גם באינטרנט, אלא להבדיל, בידע שאין אפשרות לנתקו מן הסובייקט שנושא אותו, שמוסר אותו - הסיכוי הזה אמנם קיים, אך כנגד כל הסיכויים. התנאים שבהם מתרחש הלימוד יוצרים הפרעת קשב מובנית בסצנה עצמה. נדמה שהאוניברסיטה עושה, מבלי לדעת על כך דבר, כל שביכולתה כדי למנוע מההוראה להתקים..".

במהלך המאמר, פרופ' רונן מאשימה שוב ושוב את שיטת הדיורג במצב הנוכחי, וחוזרת על אותה אמרה בצורה קטגורית בסיכום: "...יש לבטל מיד ובאופן מוחלט את כל מה שהופך את ההוראה באוניברסיטה לתפורה על פי מידתן של תוכניות הריאליטי שבהן מדרגים הצופים את המועמדים בזמן אמת. המפגש תלמיד־מורה הנו הדבר היחיד שמצדיק את הסצנה של האוניברסיטה, הוא סיבת קיומה, חיסולו שומט את ההצדקה לקיומה."

בסיכומו של דבר, הסיבה לקיום האוניברסיטה, על פי הכתבה, היא המפגש תלמיד – מורה, הוא הדבר המצדיק את הסצנה של האוניברסיטה. אנו חוזרים בעצם להסכמה פה אחד של הסטודנטים –חוץ ממני- בקורס "כתיבה אקדמית", בשיעור ראשון לסמסטר, תפקידה של האוניברסיטה הוא ללמד. אבל מה עם לחקור? ולמה לא להצטרף לטכנולוגיה, במקום לקיים נגדה מלחמה עקרה?

************ 000 ************

אז מה עתיד האוניברסיטה?

יכול להיות שהאוניברסיטה המקוונת- בעלת התוקף האקדמי- תקדיש את עצמה להוראה בלבד, והאוניברסיטה המסורתית תמלא את תפקידה כגוף חוקר? ימים יגידו.

"האוניברסיטה של ההמונים" נשענת בעיקר על מתנדבים, ומסתבר שמרצים מתנדבים לא חסרים. לא רק שהיא מתקיימת במרחב בטכנולוגי הזמין והמתקדם של הרשת, אלא גם מקיימת ערכים של שותפות, נתינה, שיתוף ופרואקטיביות. היא חינמית, אין כסף. יתכן והיא משתייכת לזרם המקדם אלטרנטיבה לכלכלה הקפיטליסטית ומצטרפת למהפכה של הכלכלה החדשה. 

"כיום לומדים באוניברסיטה 700 תלמידים מ-142 מדינות, בתכניות במינהל עסקים ומדעי המחשב. כ-30% מהם מאפריקה וכ-25% מארה"ב, שמרביתם נולדו מחוץ לארה"ב. המחזור המסיים הראשון זעיר – 7 סטודנטים בלבד – אך מעיד על הפריסה הרחבה של האוניברסיטה: אחד הסטודנטים מסוריה, ואחר מירדן."

אולי אוניברסיטאות מקוונות חינמיות, בעלות תוקף אקדמי, יספקו השכלה אקדמית לכולם ובעלות נמוכה. בינתיים, "האוניברסיטה של ההמונים" זכתה לתמיכה גורפת ברמות גבוהות בעולם האקדמי והעסקי. נשאלת השאלה, מה הקטצ'?

אולי אין קטצ'. אולי הגיע הזמן להיפרד מדפוס החשיבה הקפיטליסטית המכתיב לנו לבדוק מהו הרווח האישי בכל דבר, מי מרוויח על חשבון מי או על חשבון מה ודוחף אותנו לחשוד במידה ולא מוצאים תשובה.

************ 000 ************

*הפוסט מצא חן בעיניך? אנא שתף בפייסבוק\ המלץ. תודה!