יום ראשון, 2 בפברואר 2014

ללמוד אופטימיות? תנסה...אולי יהיה לך מזל.

מהו אושר?
שאלת השאלות. 
ללמוד אופוימיות? 
עבור הפסיכולוגיה חיובית- שהיא גם נחשבת פסיכולוגיה של האושר או פסיכולוגיה מונעת (על אותו משקל של הרפואה המונעת) - תחושת "האושר", הסיפוק וההגשמה כוללת רגשות חיוביים כלפי העבר, ההווה והעתיד. ההווה, העתיד והעבר פועלים כשלוש קבוצות מובחנות.
"אפשר להרגיש שלווים וגאים על עברינו אך לא מרוצים מההווה. נמרצים, נרגשים ומרוצים כלפי ההווה אבל מרירים על עברינו וחסרי תקווה כלפי העתיד..."


 תחושת אושר- העבר:

הנחת היסוד היא שהרגשות כלפי העבר נקבעים באופן נכר ע"י המחשבות על העבר והזיכרונות מהעבר.
אבל, האם האמונה שקובעת  ש-"העבר קובע את העתיד" היא נכונה? בואו נעמיד אותה למבחן לרגע. נתחיל בבחינה קצרה של האמונה: מהי בעצם אומרת? אמונה זו בעצם אומרת שאין אפשרות לתפוס כיוון בחיינו באופן אקטיבי ופעיל, אלה שאנחנו יותר כמו ספינה השטה לה ומרחפת לה על פני הזרמים בים, ללא יכולת ניווט אישית. הכל בהתאם לאמונה "העבר קובע את העתיד", כלומר, העתיד נקבע על ידי העבר.
שמעתם את המשפט "מה שהיה הוא מה שיהיה"? מיותר לומר שבהרבה מקרים החלטות מתקבלות על בסיס הנחה זו. החלטות שבדיעבד מתגלות כשגויות כי לא נלקחו בחשבות תסריטים של סיטואציות חדשות.
אבל...אולי הערכה בלתי מספקת של האירועים הטובים שבעברנו, חוסר הנאה מהם ו\או שימת דגש מופרז על האירועים הרעים המחבלים בתחושת סיפוק ושלווה כלפי העבר?
להלן שתי תרגילים המסייעים להגביר את תחושת האושר כלפי העבר:
1)     הכרת תודה.
2)     סליחה.
הכרת תודה:
אערוך רשימה של הדברים שעליהם אגיד תודה בחיי שבעבר, עם שימת דגש באירועם הטובים שבעברי.
המטרה: חידוד עוצמת הזיכרונות הטובים ותדירותם. "פוקוס" בטוב. אפשר להודות בכול יום ביומו.
סליחה:
אי אפשר לפגוע בעבריין על ידי כך שלא נסלח לו, אבל אפשר לשחרר את עצמנו על ידי הסליחה. אפשר לכתוב מכתב סליחה (לא בכוונה לשלוח אותו) אפשר לערוך טקס, לדוגמה לכתוב את הכול בדף, "מה שעשו לנו" "כמה רע גרמו לנו" "כמה טינה אנו שומרים" ועוד...ואז לשרוף הכול או לזרוק לים או לחילופין טקס פרידה אחר שתרצו לקיים.
טקסים הם חשובים וקיימים בחיינו כול הזמן, ה"אקט" הפיזי של להשליך הוא עוצמתי ומקבע את פעולת שחרור המשקל של הרגשות השליליים.

תחושת אושר-ההווה:
שתי קבוצות של רגשות שולטות בתחושת האושר בהווה, הנאות וסיפוקים.
הנאות:
דברים נעימים הכוללים מרכיבים תחושתיים ומרכיבים רגשיים חזקים.
אלה הן תחושות "גולמיות" כמו אקסטזה, אורגזמה, התרגשות עזה, התרוממות רוח ועוד...
תחושות אלה הן חולפות כאשר מקור הגירוי נפסק. מעורבות החשיבה נוטה לאפס.
קשה להתענג שוב ושוב על אותה הנאה לכן כדאי להכניס אל תוך חיינו אירועים מהנים רבים אך במרווחי זמן מתאימים כדי להפיק מהם את מקסימום ההנאה.
מומלץ לעצור את הרחצה "אין לי זמן" ולשים לב לפרטים ולאירועים הקטנים.
סיפוקים:
פעילויות שאנחנו אוהבים מאוד לעסוק בהם אך לא בהכרח מלוות בתחושות גולמיות. הסיפוקים מעסיקים אותנו באופן "טוטאלי", אנחנו שקועים ומאבדים מודעות עצמית ותחושת הזמן.
לדוגמה: שיחה מעניינת, טיפוס הרים, קריאה ספר טוב, מחקר באינטרנט, ספורט ועוד...
כאן, כישורינו תואמים את האתגר ואנחנו מחוברים לחזקות שלנו.

תחושת אושר בעתיד-ללמוד אופטימיות: להרגיש חיוביים.
קודם ננתח את מרכיבי הפסימיות:
1)     קביעות: מתייחס לזמן.
אצל החשיבה הפסימית, יש ביטחון באמונה שהגורמים לאירועים הרעים בחיינו הם קבועים, לכן אירועים רעים ימשיכו להתרחש. באופן אוטומטי המחשבה מעלה סיבה קבועה.
ההפך קורה ביחס לאירועים הטובים, שלהן הפסימי בוחר סיבה ספציפית. לדוגמה:"היה לי מזל..."
שני מונחים מאפיינים פסימיות: "אף פעם" ו- "תמיד"
"אני תמיד תשוש..."
"דיאטות אף פעם לא יעילות..."
את תמיד מנדנדת..."
האם את חושבת על אירועים רעים במונחים "אף פעם" או "תמיד"?
2)     התפשטות: מתייחסת למרחב.
צורה חשיבה זאת מאפשרים לבעיה אחת בתחום מסוים בחיים לחלחל לכל תחומי החיים האחרים ולהפוך לבעיה כוללת.
לדוגמה:
"אני דוחה" במקום "אני דוחה בעיניו\בעיניה"
"כל המנחים לא ברורים" במקום "המנחה לא ברורה"
"אין תועלת בספרים" במקום "לספר הזה אין תועלת"
"אני גרועה"..." במקום "אני גרועה בזה..."
לאחר אירוע רע, מימד הקביעות קובע את פרק הזמן בו האדם מוותר. זאת, משום שהסברים קבועיים יוצרים חוסר אונים מתמשך, ואילו הסברים ספציפיים יוצרים כושר התאוששות טוב.

עכשיו ננתח את מרכיבי האופטימיות:
מרכיב הקביעות מתקיים אבל הפוך מאצל הפסימי: הגורמים לאירועים הטובים הם אלה הקבועים ואילו הגורמים לאירועים הרעים הם אלה הספציפיים. לדוגמה: "הצלחתי כי אני מוצלחת ולא כי דווקא הפעם היה לי מזל, או בגלל שהוא\היא עזר\ה לי או..."
מתקיים כושר התנגדות למרכיב ההתפשטות בקשר לסיבות של האירועים הרעים, אין חוסר אונים מכיוון שנותנים הסברים ספציפיים לאירועים הרעים. מול אירועים רעים משתמשים במונחים של "לפעמים" ו\או "לאחרונה" ולא במונחים של "תמיד" ו\או "אף פעם". צורת החשיבה הזאת מאפשרת לארוז את הבעיה ולא לתת לה לחלחל ופגוע בכל תחומי החיים, לבטוח באמונה שהגורמים לאירוע הרע הם ספציפיים. נוסף על כך, קיימת גם הבנה שיש תמיד יותר מגורם אחד לכול מצב בחיים.

*הדברים מתבססים על ספרו של מרטין סליגמן "אושר אמיתי".

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה