סוציולוגי יומי מס' 2: להיות אזרח במדינת האנושות

תפיסתה של המדינה הריבונית כישות שנוכחת בכל מקום (omnipresnt) הייתה רווחת בפוליטיקה ובתחום מדעי המדינה במשך מאות שנים, ללא קשר לתכונות או לפונקציות שייחסו לה מתוך נקודות מבט שונות, עמדות תיאורטיות או אידיאולוגיות שונות. מתוך תפיסה זו של המדינה, מושג הדמוקרטיה המודרנית מקיים קשרים הדוקים עם ישות המדינה הריבונית. כיום, מונחים ומושגים פרי הייצור האינטלקטואלי של העידן המודרני ממשיכים לשמש לתיאור, להיגוי ולהבנה של המדינה הריבונית, כמו גם לארגון החיים האזרחיים, המדיניים והפוליטיים.

התיאורטיזציה של מושג המדינה הביאה לא מעט לקטגוריזציה של המשטרים הפוליטיים השונים ולהנחה שמערכות פוליטיות הינם מערכות שונות ונפרדות, ואמורות להיות מובחנות זו מזו. בהתאם להגיון זה, דמוקרטיה ליברלית, כפי שמתקיימת כיום ברבות ממדינות המערב, מנוגדת למערכת פוליטית סמכותית (Authoritarian), כגון זו המתקיימת בסין. כך,  שהמערכת הסמכותית נתפסת כאנטי דמוקרטית. אזרחים תחת משטר דמוקרטי ליברלי נתפסים כזוכים לדרגות חופש אזרחי ופוליטי גדולות יותר מאשר במשטרים סמכותיים.

אבל, גם אם קטגוריזציה הינו כלי יעיל לניתוח משטרים פוליטיים, מדינות ומשטרים אינם מצבים סטטיים אלא דינמיים, ונתונים לשינויים היסטוריים. נוסף על כך, ייתכנו מאפיינים של משטרים סמכותיים במשטרים דמוקרטיים ולהפך. על פי הרעיון של אגמבן*1, העובדה שיש סמיכות בין דמוקרטיה לטוטליטריות יכולה להסביר את המהירות שבה דמוקרטיות פרלמנטריות מסוגלות להשתנות ולהיהפך למדינות טוטליטריות (ישראל: ראי הוזהרת!).

בהקשר של משטרים ושל מדינות, זכויות האדם וביו-פוליטיקה*2 הינן סוגיות מרכזיות בחשיבתו של אגמבן. אגמבן מבקש להרחיב את החשיבה ולהפסיק להתייחס לזכויות האדם כעקרונות אתיים נצחיים. במקום זאת, הוא מציע להביט אל התפקיד ההיסטורי שהן ממלאות בעיצוב מדינת הלאום. הוא טוען שהחיים הטבעיים (הביולוגיים) -להבדיל מהחיים הפוליטיים- מתמקמים ביסודות הלגיטימיות של מדינת הלאום ובבסיס ריבונותה. הקשר בין הריבונות לביו-פוליטיקה מתבטא במושג האומה שאליה מיוחסת הריבונות.

החיים הטבעיים, המכוננים את הביו-פוליטיקה, נמצאים, אם כן, בבסיס הסדר הפוליטי, ומובלעיים אל תוך האזרח כזכויות טבעיות ובלתי מתבטלות. כך, הנתין הופך לאזרח, ונולד הנתין הריבוני  sovereign subject כבסיס למדינה, כאשר השליחות הביו-פוליטית של המדינה במאה ה-19 וה-20 התבססה, על פי אגמבן, על האדם, אבל לא כפרט פוליטי, אלא על חייו החשופים, על עצם לידתו, המכילה את אכסיומת הריבונות.

         

להשקפתי כיום, בהסדר בו השוק הינו הכוח המארגן, כפי שהוא בהסדר הניאו-ליברלי, נראה שזכויותיו של האזרח מתרחבות מתוך היותו אזרח-צרכן. צומחים מושגים חדשים, כגון הריבונות הצרכנית((consumer sovereignity, למשל, המצביע על הכוח הצרכני של הפרט כמי שמחליט מה ייווצר בזירה הכלכלית. במקום מלך, דיקטטור או כוח מרכזי הממונה על קבלת ההחלטות, הריבונות עוברת לאזרח-צרכן ולהחלטותיו היום יומיות בזירת השוק. על פניו, נראה שריבונות -שכביכול היא ריבונות מדינתית- עוברת לידי האזרח. לאזרח זכויות להיות צרכן, ואפשר שריבונותה של המדינה, המתבססת על החיים הטבעיים, תלך ותצטמצם, ואיתה גם הביו-פוליטיקה.

        

עם זאת, נראה שהריבונות הצרכנית של הפרט אינה מאיימת על היסוד הביו-פוליטי שבריבונות הבראשיתית. עיקרונות זכויות האזרח וזכויות האדם וקשריהם לביו-פוליטיקה, כפי אגמבן מציג אותם, אינם נראים משתנים בצורה משמעותית במדינה הניאו-ליברלית ובהפיכתו של האזרח לאזרח-צרכן. גם אם לאזרח זכויות נוספות בהיותו צרכן, עדיין עצם הלידה קובעת, האומה קובעת, הריבונות מבראשית קובעת. החיים הביולוגיים עדיין מהווים גורם להסדר הפוליטי.

מספיקה צפייה קצרה בחדשות בכדי להבין שאזרח שאזרחותו אבדה לו מתוך הפיכתו לפליט, כזה שאינו תחת לאום או אומה על פי לידתו, לא רק שמאבד את זכויותיו כאזרח, אלא גם הופך לבלתי מוגן בנוגע לזכויותיו הבסיסיות הבלתי ניתנות לויתור או לביטול, לזכויות האדם. נראה שעקרון החיים החשופים, החיים הטבעיים, כבסיס לריבונותה של המדינת לא רק שלא הצתמצם, אלא דווקא הודגש.

אבל, דווקא זרם הפליטים הבלתי פוסק שזורם כיום, המתרכז במחנות או המצטופף על גדרות לאורך גבולות של מדינות כאלה או אחרות, עשוי על פי אגמבן, להוות גורם מכריע ולהשפיע בצורה בלתי ניתנת לשיעור על יסודות הביו-פוליטיים של הריבונות. לא התמורות שהתרחשו במושג האזרח הן אלה העשויות לאיים על הבראשיתיות של הריבונות, אלא אולי תופעת הפליטים.

על פי אגמבן, הפליטים גורמים לסדק, או אפילו לשבר, ברצף שבין האדם לבין האזרח, בין ילידות לבין לאום, ובכך הפליט גורם למשבר בבראשיתיות של הריבונות. הפליט חושף את ההבדל שבין לידה לבין אומה, וגם חושף את החיים החשופים שנמצאים בזירה הפוליטית ושהיו קודם לכן חבויים. אגמבן מכנה זאת "הבאת הפיקציה הבראשיתית של הריבונות עד משבר".

אם זרם פליטים הולך וגדל, כפי שאנו עדים לו כיום, יכול להביא למצב חדש שלא נראה קודם לכן? מצב שבו המשבר גדל, ואיתו ההבדל שבין האדם לאזרח וההפרדה בין זכויות האדם הבסיסיות לבין זכויות האזרח? יכול להיות שזו לידתה של האזרחות במדינת האנושות? יום ידוע שמה שצופן העתיד הוא תנועה עולמית גדולה של פליטים בעקבות שינוי האקלים. בנוסף לחוסר היכולת לחיות באזורים מסוימים בעולם, שינוי האקלים עלול להצית מלחמות שבתורן יוסיפו פליטים לזרם הנוכחי. 

נשאלת השאלה, האם השבר שעליו אגמבן מדבר יישאר כמושג אינטלקטואלי  ניתוחי, או שיש בכוחו להשפיע על הסדרים פוליטיים מדינתיים ו\או גלובליים? אין מנוס אלא להשאיר את השאלה פתוחה בשלב הזה ולראות מה צופן העתיד.

*1 https://en.wikipedia.org/wiki/Giorgio_Agamben

*2  מישל פוקו, דרך המושג של biopolitics, הצביע כבר בשנות השבעים על מה שבימינו מאוד ברור: "החיים" ו-"בר החיים" [le Vivant] נמצאים בלב של קרבות פוליטיים חדשים ושל אסטרטגיות כלכליות חדשות.   

Biopolitics  נוגעת באוכלוסייה כסוגיה פוליטית ומדעית, כעניין של ממשל ביולוגי. BioPower אינו פועל על הפרט A posterirori, כמושא למשמעת על צורותיה השונות, לסטנדרטיזציה ולמיסוד. במקום זאת, הוא פועל על האוכלוסייה כאמצעי מניע. הלגיטימיות של הביו-פוליטיקה ושל הביו-כוח נובעים מהדאגה לייעול הזדמנויות לחיים, למשל באמצעות הסטטיסטיקה למניעת מגיפות ומחסור.

הביו-פוליטיקה פועלת באמצעות מנגנוני ניהול ופיקוח, כי הם מסוגלים לתת דין וחשבון על אירועים אקראיים "בלתי צפויים" בקנה מידה עולמי. ה-BioPower הוא לא רק משמעת, אלא גם תקנה בקנה מידה עולמית, הוא "הכוח לחיות". הכוח הזה לא יגרום למוות, אבל מסדיר את התמותה.