יום רביעי, 2 בדצמבר 2015

אני רק שאלה

תוצאת תמונה עבור ‪integrity justice‬‏
?שוב אתיקה במחוזות הבלוג

למרות שאני משתדלת לבוא בטוב, אני בא שוב עם אתיקה?! טוב, נו, אנסה לבוא בטוב. אבל קודם "אני רק שאלה": מה קורה בשלטון? לא מספיקים להכיל פרשה מדכאת אחת שכבר יש פרשה חדשה? עד כמה אפשר להכיל? אוי, נכון, אמרתי שאנסה לבוא בטוב.
אז ככה, תזכורת לחברינו שבשלטון:

אתיקה עוסקת במעשה הראוי שחובה לעשותו. יש השקפה שאומרת שיש לעשות את המעשה שיפיק את התועלת המירבית לחברה. כלומר, לפעול על פי התוצאה. זהו סוג של מחשבה תוצאתית. יש כאן בעיה קטנה, חוסר יכולת לנבא במדויק את השלכות המעשה.

גם אם מחשבה תוצאתית יכולה לכוון לרצוי, יש בעיה בעיקר כשמדובר על מערכת ציבורית. לעיתים האתיקה אינה מספיקה כדי להוביל את הפרטים להתנהגות רצויה ודרוש חוק. 

יש צורך באתיקה ייחודית לעובדי הציבור הנבחרים והממונים, שאמורה להשיב על הדילמות המיוחדות שמתעוררות בתפקיד הציבורי. 

זמיר (1987) אומר כך: "האתיקה הציבורית משקפת את ערכי המוסר המקובלים בציבור לעניין ההתנהגות הראויה של נבחרי הציבור וממוניו, מעין קונצנזוס מוסרי או מוסר מקובל שעיקרו היושר וההגינות". 

רגע אחד, "אני רק שאלה": אולי כדאי שנדרוש ממנהיגנו שילמדו בעל פה את הטקסט הזה? אבל לפני זה, שוב "אני רק שאלה": מה זה "מוסר מקובל"?
ההגדרה של אתיקה ציבורית עושה שימוש במושג "מוסר מקובל", אולם מהו מוסר מקובל?


בדומה למבחן "האדם הסביר" במערכת המשפטית, ניתן להפעיל את מבחן "המוסר המקובל". התשובה תהיה ברורה למדי במקרים בהם קיים חשש לשחיתות אישית. שוב זמיר אומר: "במקרים כאלה ניתן לומר כי עובד הציבור אינו מפעיל סמכותו בתום-לב, שכן חזקה עליו שגם הוא יודע כי הסמכות הוענקה לו בכדי לשרת את צרכי הציבור, וניצול הסמכות לצרכים אישיים יש בה משום הפרה של חובת הנאמנות כלפי הציבור". 

זמיר טוען כי קיימים מקרים בהם התשובה אינה ברורה, אלא נמצאת "בתחום אפור", ואף שנויה במחלוקת .לדוגמא: האם מותר לשר לשקר בנושאים מסוימים? יש הסוברים כי האתיקה הציבורית מרשה לשר לשקר לכנסת, למשל, בקשר לתכנית צבאית שהאינטרס הלאומי מחייב לשמור אותה בסוד. 

אך האם מותר לשר (או נבחר ציבור אחר) לשקר בכל מקרה בו יהיה בכך כדי לשרת את האינטרס הציבורי? האם מותר לשר לשקר בכלל? מהו התחום האפור הזה?

 זהו תחום שנמצא בין השחור, הנוגע בפלילי, לבין הלבן, המסמן התנהגות למופת. 
חשוב להגדיר את התחום האפור הזה. אם מנהיגינו שבשלטון אינם עושים זאת, אז לפחות אנחנו, האזרחים, חייבים להגדיר לעצמנו את גבולות התחום האפור הזה ולהבהיר אותו למנהיגינו. למשל: מותר לשר לומר שאין לו אפשרות לטפל בבעיה מכיוון שיש לו ניגוד אינטרסים, ובכדי לשרת את אינטרס של הציבור אסור לו (למשל: הוא חבר של...). 

אבל, מה קורה כאשר לפני הבחירות אותו האדם בדיוק הבטיח לטפל באותה הבעיה בדיוק (וגם אז הוא הייתי חבר של...)? לי זה נראה סוג של צבע אפור כהה מאוד.


סוגיה נוספת בקשר לאתיקה ציבורית עוסקת בשאלה האם המוסר המקובל הוא המוסר הרצוי: 


מקובלות חברתית עשויה להיות רחוקה מן הרצוי, דוגמת: סדום ועמורה. יש לקבוע כללי אתיקה נורמטיביים, זמיר מציין: "קובץ של כללי התנהגות אין בכוחו לעשות אנשים לישרים או לשמש תחליף לחוש המוסרי של האדם. בסופו של דבר ,אדם יהיה מודרך רק על פי השכל הישר והרגישות המוסרית שלו. המבחן הוא, אם אותו אדם סבור שהתנהגותו תוכל לעמוד בביקורת הציבור.
דרוש קובץ של כללי התנהגות כדי לתת למשרת הציבור תיאור של הסטנדרטים להם מצפים ממנו, וגם בשביל לספק הדרכה במצבים שאינם מוכרים לו" . 

"אני רק שאלה" אחרונה: האם אנחנו, האזרחים, קבענו את גבולות האתיקה הציבורית? האם אנחנו, האזרחים, הבהרנו לנבחרי הציבור מהם גבולות אלה? 

יש לי הרושם שמנהיגנו מבינים שמה שלא נכלל בתחום הפלילי הוא בתחום ההתנהגות בתום לב. ואנחנו? מה אנחנו מבינים?

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה