השבוע הסתובב בפייסבוק סוג של מניפסט מעניין וחשוב.
הסכמתי לחלוטין עם התוכן, וכאישה מצאתי את עצמי שם, יכולתי לתת דוגמה שתמחיש בצורה
מדויקת כמעט כל אמירה שבמניפסט. בין היתר, היה כתוב כך:
"הבסיס להטרדת נשים במרחב הציבורי מתקשר לשייכות
המרחב הציבורי לגברים. תוצאה ישירה של שייכות המרחב הציבורי לגברים היא השליטה על
נשים על ידי גברים במרחב זה. למשל, אם אתה גבר ואתה נמצא במרחב הציבורי עם אישה –
חברה, רעייה, ידידה, קולגה, בת משפחה וכו...- סביר שהסיכוי שתהיה עד להטרה מגדרית
אקראית כלפיה קטן משמעותית. עבור מי שהשליטה על נשים מתבטאת על ידי הטרדת נשים,
האישה שלידך היא כבר נמצאת תחת שליטה. האישה שאיתך בעצם שלך, שייכת לך, נשלטת כבר
על ידיך. מול מצב כזה, לרוב הוא לא יאתגר אותך כגבר על ידי כך שיטריד אותה.
אישה שלא מלווה על ידי גבר, בצד שני, היא אישה שלא נמצאת תחת שליטה, היא לא
נשלטת, ולכן היא הופכת למטרה."
מקור כאן
אגיד בביטחון מלא שאין אישה שלא תזהה על מה מדובר בפסקה
שהבאתי.
לעיתים, הדרכים שנשים בוחרות על מנת לשפר את מעמדתן
החברתי כרוכות באיבוד הזהות העצמית והמגדרית. המקרה הקיצוני של הנשים המשתתפות
בטרור היא דוגמה לכך. "מערכת הדיכוי
המיגדרי בו נתונות הנשים בחברה הפלסטינית, הכוללת נישואים כפויים, ריבוי נשים,
מגבלות תנועה, מגבלות קשר עם בני המין השני וההתייחסות אליהן כאל מכונת הולדה, יש
בה כדי להביא נשים להתמרד כנגדו. דבר זה מנוצל על-ידי פעילי טרור לגיוסן. המשאלה
של הנשים להעלות את ערכן ולתת להן תחושת השתייכות ותרומה למאמץ הלאומי, למעשה אינה
ניתנת להשגה, שכן נשים אלה, לפי אמות המידה של החברה בה הן חיות, אינן יכולות
להיות בו זמנית טרוריסטיות ו"נשים טובות".
מקור כאן
על ההסתכלות על נשים כמכונות ילודה לאומיות –דווקא בחברה
ישראלית- כבר דיברתי כאן. הכמיהה של נשים לשוויון מתעוותת כאשר
המונח "שוויון" אינו עובר בחינה והגדרה מדויקת. בהקשר זה אני אצוטט את
סוזן ברוגר, סופרת וכותבתת מסות דנית: "אם אישה יכולה להצליח רק על ידי
חיקוי גברים, אני חושבת שזה הפסד גדול ולא הצלחה. המטרה של האישה היא לא רק
להצליח, אלא גם לשמור על הנשיות שלה ולתת לנשיות שלה להשפיע על החבר."
בימים אלה צמד המילים "משא ומתן" מופיע
בלקסיקון שלנו הרבה מאוד. לא אכנס לוויכוח הפיליטי הבסיסי בשאלת הניהול משא ומתן
"כן או לא" עם טרוריסטים. רק בדקתי מה לנשים ולמשא ומתן? וזה מה שמצאתי
במחקר: "נמצא כי נשים מעדיפות לנהל משא ומתן בעוד שלגברים יש נטיה להשתמש
באיומים*, או במילים אחרות למצוא חלופה אחרת- כפייה. נשים נוטות ללבן את הבעיות עם
מנהלי המשא ומתן האחרים, ומחפשות פתרון שיאפשר חלוקת תגמולים בצורה שווה בין
האחרים. גברים, לעומת זאת, משתדלים בכל דרך אפשרית להגדיל את רווחיהם על
חשבון בצד האחר.**"
*Gire,
J.T., Carment, D.W. (1993). “The Influence of Individualism-colectivism”. Journal
of Social Psycology, Vol. 133(1), 81-95
**Gire
and Carment, ibid, at p. 92
יש הבדלים בין נשים לגברים. מחיקת השוני המגדרי על ידי כך
שנשים יאמצו לעצמן מאפיינים גבריים לא רק שלא תביא לשוויון, אלא שיגדיל עוד יותר
את אי השוויון ואת הפערים החברתיים. כל עוד נשים יאלצו להתנהל בסביבה בנוייה
ומותאמת לגברים, המשחק יהיה מכור מראש והתוצאה דווקא לא תהיה מירבית. השוויון חייב
להתמקד בערך של אדם.
כל עוד השוויון נמדד ביחס למדד קבוע ולא מתייחס בצורה
נקייה לשוויון ערך האדם, השוויון אינו שוויון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה